מסע של פעם בחיים: קובה מחוף לחוף. נובמבר 2011- יומן מסע

יום 1 > ת"א- מדריד- סנטיאגו דה קובה

noamלאחר שהדיילת הכי שווה של אל- על (שבמקרה היא גם אחותי) קיבלה אותנו בטיסת הביניים למדריד, המשכנו בדרכנו בטיסה לסנטיאגו דה קובה. נאספנו אל בית המלון ממש במרכז העיר, ולאחר המסע הארוך חיכתה לנו במלון ארוחת ערב.
כמובן שלא יכלנו להתאפק ויצאנו לסיור לילי קליל לנשום קצת את אווירת הקסם ולשחרר את העצמות. בסוף גם הלכנו לישון.

יום 2 > סנטיאגו דה קובה

העיר שוכנת לחופו הדרומי של האי וכאן הוקם הנמל המרכזי של הספרדים בתקופה הקולוניאלית. עיר מיוחדת זו זכתה לתואר "ערש המהפכה", כיוון שבה החלה המהפכה שהובילה את פידל קסטרו לשלטון עד ימינו. היא הייתה עיר הבירה הראשונה של קובה, שם התפתחה המוסיקה המסורתית של הסון והסלסה ונחשבת גם לערש התרבות הקובנית. כמו כן העיר היא מולדתו של הרום בקארדי המפורסם, ונמצאים בה בתי החרושת הטובים בעולם לייצור רום מקני סוכר.

את הבוקר התחלנו בסיור במוזיאון ולאסקז היפה, המשכנו למבצר מונקאדה (עליו ביצע קסטרו את המתקפה הראשונה במסגרת המהפכה אשר הוביל); ביקרנו בבית הקברות סנטה איפיגניה המפורסם, שם קבורים מגדולי האישים של קובה, וצפינו בטקס חילופי המשמרות סביב קברו של חוזה מרטי- אבי האומה הקובנית.

לאחר שביקרנו במצודת הים הספרדית המרשימה- 'אל מורו', החולשת מצוק גבוה על המפרץ הטבעי של סנטיאגו, שם סעדנו את ליבנו ונחנו, זכינו לביקור מרגש בבית הכנסת היהודי בסנטיאגו.

לאחר ארוחת הערב יצאנו לבלות במועדון מקומי שם הופיעה להקת בנות מתוקה, וכמובן שכבשנו את הרחבה.

יום 3 > סנטיאגו- ברקואה
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לנסיעה מקסימה בדרכים הרריות ומיוערות, חלפנו בקרבת הבסיס הצבאי האמריקאי הידוע לשמצה גוואנטנמו, והגענו לאיזור הכי אותנטי ובתולי של קובה: בקצה המזרחי ביותר של קובה, על חוף הים הקאריבי, מוקפת נהרות, מטעי קקאו ויערות מרשימים, שוכנת העיירה הקסומה ברקואה, שם אף אחד לא ממהר וניתן להנות מאווירה שאי אפשר לתארה במילים.
אז נתארה בתמונות:

הדבר הראשון שאמרו החבר'ה כאשר הגענו למלון Porto Santo אשר יושב על השפך של נהר TOA לים הקריבי, זה: "הגענו לגן עדן". אז הנה מה שעשינו בלילה, והנה מה שנשקף מחלון חדר המלון:

אם יש גן עדן...

יום 4 > ברקואה
לאחר ארוחת הבוקר וסיור בברקואה, חיכתה לחבר'ה הפתעה: משאיות- ג'יפים מתוצרת רוסית משנות השישים, הובילה את כולנו לשמורת הטבע היפהפיה- YUNQUE, שם אזרנו אומץ וקפצנו לבריכה הקסומה במרכז הנהר. לאחר מכן נהנו מכוס קקאו חם, שהוכן במקום, במיוחד בשבילינו.


כאשר חזרנו לעיירה, הלכנו לשוק מקומי עם פסלי עץ אותנטיים בעבודת יד, וגם את החזרה למלון עשינו לחבר'ה בדרך מפתיעה.

יום 5 > ברקואה- קמאגווי
היום היה לנו מסע ארוך ומאתגר, בו עברנו כמחצית מהאי, ובמהלכו חצינו מטעים רבים של קני סוכר. בערב הגענו אל העיירה הקולוניאלית היפה קמאגווי (שלצערי לא הרבה אנשים מכירים), והינה בעלת חשיבות היסטורית ופוליטית מן המאה ה –16, בתים רבים ורחובות שהשתמרו להפליא וחיי רחוב ולילה עשירים.
הגענו למלון קולוניאלי חמוד, העמדנו את כל צוות המטבח והמלצרים, אשר "תיקתקו" למעננון ארוחת ערב, לאחריה יצאנו לטיול קצר ברחובות השוקקים, ולרגע היה נדמה כאילו קפצנו כמה מאות שנים קדימה, אל המאה ה-21.

יום 6 > קמאגווי- טרינידאד
לאחר ארוחת הבוקר הפתענו את החבר'ה, ולאחר שכבר התנסו בכלי רכב שונים במסע המופלא שלהם (מטוס, אוטובוס, ג'יפ- משאית, סירה, כרכרה עם סוסים), לקחנו אותם לסיור בקמאגווי רכובים על הטקסי המקומי: ביסי-טקסי. בסיור עברנו ברחובותיה הציוריים של טרינידאד, ביקרנו בגלריה המפתיעה והקסומה של האמנית מרתה חימנז, ונהנו מבוקר רגוע ומרענן.

לקראת הצהריים שמנו פעמינו לעבר טרינידאד, ולפני שהגענו למלון וצפינו בשקיעה קאריבית טיפוסית עם כוס מוחיטו ביד על שפת הים, עצרנו לביקור בבית המלאכה של צ'יצ'י- הקדר המפורסם.

בערב יצאנו לבלות, ראינו הופעות מדליקות, רקדנו עם המקומיים (והמקומיות....) וכמובן שעשינו הרבה בלאגן מסביב....

יום 7 > טרינידאד
קמנו בבוקר ונכנסנו לחייה של עיירה קולוניאלית יפהפיה, מוקפת בהרים, הנמצאת במרכזו של עמק אשר היווה את מרכז תעשיית הסוכר של קובה, ועל כן משובץ בשרידי אחוזות ענק מפוארות בצד מבני המגורים של העבדים השחורים. העיירה הוכרה ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמית והינה גן עדן לאוהבי ארכיטקטורה ומקום נפלא להתמזג עם המקומיים.

את היום המיוחד הזה הקדשנו להכרות עם תעשיית קני הסוכר, חיי העבדים והאדונים הקולוניאליים. ביקרנו בעמק היפהפה Valle de los ingenious  והתרשמנו משרידי אחוזות הסוכר הנרחבות למרגלות ההרים. טיפסנו אל מגדל הפעמון הענק שצלצל בעבר הלא רחוק (עד סוף המאה ה- 19) להזעיק את העבדים לעבודת הפרך בשדות ולהתריע על בריחתם. התרשמנו מחיי העבדים וסחטנו בעצמינו את קני הסוכר, להפקת משקה הגווארפו המפורסם.


לקראת צהריים, כבר היינו יותר מדי זמן פיכחים, אז הלכנו לטעום מהמשקה המקומי של טרינידאד: קנצ'נצ'רה. כפי שתראו, החבר'ה לא הזדקקו ליותר מדי זמן בכדי להתגבר על העניין ולהצטרף ללהקה המקומית.

איפה עוד ניתן לראות כאלו מחזות באמצע היום. קבלו את הבואנה ויסטה סושיאל קלאב- גרסת טרינידאד...

לאחר מכן התהלכנו בסמטאות המפותלות בין הבתים הצבעוניים ובתי מידות קולוניאליים, ואף הספקנו "לגנוב" ביקור במוזיאון הרומנטי.

אחה"צ הבאנו את הקבוצה לסדנה מאלפת אצל חורחה ודוד, אשר תוך שעה הקימו את להקת כלי ההקשה העברית בקובה. לאחר מכן גם הסתובבנו בשוק עבודות היד היפה של טרינידאד וקנינו מכל הבא ליד.

אחה"צ נפשנו על חוף הים הקריבי היפהפה של העיר ולאחר ארוחת הערב שוב יצאנו לרקוד ולצפות במגוון הופעות חיות.

בשלב הזה נפגשתי עם ידידה שלי, רקדנית מאחת הלהקות המקומיות, וגדי הנציח אותנו בריקוד.

בערב, כמה מפתיע, יצאנו לבלות ולרקוד עם כל מה ומי שזז

.... וכמו תמיד- צפינו בשלל ריקודים, תזמורות, להקות והופעות חיות.... וההופעה הכי טובה היא של תלמידי הנרקוד:


ואת קטע הוידאו הזה אתם פשוט חייבים לראות!

יום 8 > טרינידאד- סיינפואגוס- וראדרו

קמנו לבוקר רגוע מול נוף משגע, השארנו את טרינידאד מאחורינו והגענו אל עיר הנמל סיינפואגוס, הידועה בכינוייה "פנינת הדרום". זוהי עיר קולוניאלית יפה השוכנת לחופו של הים הקריבי אשר נוסדה ע"י הצרפתים בשנת 1819 ושגשגה בזכות נמלה ששימש ליצוא הסוכר. ביקרנו בארמון הקולוניאלי "פאלאסיו דל ואייה"- ארמון מקסים בסגנון ערבי- מוּרי שבזמן הרודן בטיסטה שימש כקזינו, וכמובן שלא ויתרנו על ביקור במרתף היינות של המקום ועל מנת האלכוהול היומית המסורתית.

מסיינפואגוס המשכנו בנסיעה דרך "מפרץ החזירים", שם אירע ניסיון הפלישה של הגולים הקובנים הכושל בתמיכה אמריקנית (1961), על מנת לנסות ולהוריד את פידל קסטרו מן השלטון בתחילת דרכו. לאחר מכן עצרנו לארוחת צהרים בפנינת טבע אמיתית: בריכה צלולה בתוך היער הקרוייה "מערת הדגים". שימו לב לדג הנפלא (מתוצרת רוסית, כמובן, שלכדתי במצלמה).

המשכנו לכיוון וראדרו- רצועת החופים המפורסמת של קובה, ואת קבלת הפנים שהכנו להם, הם לא ישכחו עוד הרבה זמן....

להלן תמצית 50% מהטיול: לכל מקום שמגיעים, מיד נכנסים לעניינים, מתחברים למקומיים, רוקדים, שותים ועושים המון שמח!

לפנות ערב אירגנו לחבריא שיעור ריקוד עם בריאן הבלתי נלאית, בעלת האגן השמח ביותר במערב קובה....
בערב נהנו מהופעות וקצת זמן חופשי.

האגן השמח של בריאן...

יום 9 > וראדרו- הוואנה
לאחר עוד שיעור ריקוד בבוקר עם בראיין, עזבנו את וראדרו ונסענו להוואנה הבלתי נגמרת. הספקנו לבקר בכיכר המהפכה, ולאחר מכן יצאנו לארוחת ערב מפנקת עם להקה חמודה, אליה הצטרף חורחה, הנהג יוצא הדופן שלנו. בערב עוד הספקנו לעשות טיול נעים בעיר העתיקה, וכמובן שגם ביקרנו בטיילת המפורסמת של העיר- המלקון.
התאכסנו במלון רקל הנפלא (מבנה עם עבר והווה יהודי, במיקום מושלם בלב העיר העתיקה, מרחק הליכה מכל המקומות החשובים).

יום 10- 1.12> הוואנה- ויניאלס- הוואנה
מתעוררים לתוך חלום!
הוואנה, בירת קובה, היא עיר ידידותית המונה שני מיליון תושבים, בעלת עבר קולוניאלי מפואר המתבטא בכיכרות וברחובות הציוריים של העיר העתיקה, חומות אדירות ומבצרים שמורים, בניינים קולוניאליים מרשימים ואווירה קסומה.

לאחר ארוחת הבוקר נסענו לעבר פינאר דל ריו, שם ביקרנו בבית חרושת לייצור סיגרים, ולמדנו על תהליך הכנת הסיגר (מרתק!!!). משם המשכנו לאחד המקומות המיוחדים ביותר של קובה: במערב האי, בליבו של איזור חקלאי בו הזמן עמד מלכת, השדות מעובדים עם מחרשה ידנית, שוורים ומעדרים, נמצא  עמק ויניאלס הקסום אשר מהווה את המקור העיקרי לגידולי הטבק הפרושים בין הכפרים, ואשר הינו משובץ בהרי ה"מוגוטס"- תופעת הטבע יוצאת דופן.

ראשית, לקחנו חלק בהרפתקה מדליקה: ביקרנו במערת האינדיאני עם הנטיפים המרשימים ושטנו בנהר תת קרקעי. לאחר ארוחת צהריים טעימה במיוחד (ב"מקלט העבדים הבורחים") ביקרנו בקיר הפרה-היסטורי הענק והמרשים.

סיירנו בין שדות הטבק וראינו את החקלאים בפעולה, חריש במחרשה ידנית ובעזרת שוורים, ואף זכינו להכנת סיגרים אותנטיים במקום (חידה לחברי הקבוצה הקודמת שיצאה לקובה באפריל 2011- היכן ובאיזו סיטואציה פגשנו את האיכר שבתמונות הבאות?).

לאחר מכן ביקרנו בחווה של בניטו ולמדנו על תהליך גידול הטבק, ייבושו בבתי הייבוש  הענקיים ותהליך הכנת הסיגרים.

והנה אחד מקטעי הוידאו האהובים עלי ביותר המדגימים את הקסם הבלתי אפשרי של המקום מטורף הזה...

אחה"צ חזרנו להוואנה ולאחר ארוחת הערב, יצאנו לסיבוב ברים בהוואנה העתיקה. ראינו את בניין הקפיטוליו המרשים ואת התיאטרון הלאומי של קובה, ביקרנו באחד הברים המפורסמים בעולם (פלורידיטה), שם נהג ארנסט המינגווי לשתות דאיקירי.

את היום הקסום הזה קינחנו בקברט קובני אותנטי במלון נסיונל המפורסם (שנבנה ע"י גדולי המאפיונרים האמריקאיים).

יום 11 > הוואנה העתיקה
יום זה הוקדש לסיור ברחובותיה של "הוואנה וייחה"- מהאתרים הקולוניאליים היפים ביותר שנשתמרו באמריקה הלטינית. לצד האווירה הקסומה הנודפת מכל פינה מהרחובות והמבנים ההיסטוריים המרשימים (וכמובן- מהתושבים המקומיים), חצינו את רחוב אוביספו והתחקינו אחר עקבותיו של הסופר המפורסם ארנסט המינגווי, אשר חי בהוואנה במשך שנים ארוכות וחותמו עדיין ניכר על העיר.

חגיגת רחוב בהוואנה

ביקרנו ב-4 הכיכרות המפורסמות, פסענו לאורך הטיילת בין חומות המבצרים המקיפים את העיר אשר הייתה המבוצרת ביותר באמריקה הלטינית וחומותיה מרשימות במיוחד, ולאחר מכאן הלכנו לשוק עבודות היד הענק של סאן חוזה.
את הלילה האחרון בהוואנה ניצלנו לבילוי במועדון הסלסה המפורסם ביותר בעולם- La Casa de la Musica אשר בהוואנה (מיראמר), שם נהננו מהופעה חיה של אחת הלהקות הגדולות, הוותיקות והמפורסמות ביותר בעולם: NG la Banda.

להלן מבחר תמונות מהערב:

יום 12- 3.12> הוואנה- ת"א
עוד הפתעה אחת אחרונה חיכתה לחברינו האמיצים ששרדו את המסע עד כה: טיול של שעה וחצי בכל הוואנה במכוניות אמריקאיות אשר יוצרו הרבה לפני שרובינו נולדנו.

כמובן שלא החמצנו הזדמנות להשתטות מעט...

אחה"צ הגענו לשדה"ת בהוואנה והתחלנו במסע חזרה.

יום 13 > בחזרה לארץ הקודש
כמו בכל סיום טוב, נשארנו עם טעם של עוד, ואולי טוב שכך.
אני לא יודע מה איתכם, אבל הדבר שאני הכי אוהב בטיולים, זו החזרה הביתה.

נפגש במסע הבא, ביעד אחר!